✅ متن منوکاد درس شصت و چهار:👇 הכלב והבובה הדבר קרה בקיץ לפני שנים רבות, אבל אני זוכר אותו כאילו זה קרה רק אתמול. הייתי אז ילד בן תשע שנים. גרנו בעירה קטנה. היה לנו בית לבן יפה, שעמד בתוך חצר גדולה. מסביב לחצר היתה גדר ירוקה גבוהה. ליד הגדר היתה באר ובה מים קרים ומתוקים. ערב אחד באו אלינו אורחים. החום בבית היה נורא. יצאנו עם האורחים לחצר, אמא הביאה גלידה, מיץ קר, ולילדים גם כוסות גדולות ובהן חלב טרי. הכלב האהוב שלי "גיל" שכב לידי על אבן אחת. בלשונו הארוכה והאדומה הוא ליקק את נעליי החדשות. המבגרים היו עסוקים בשיחה, והקטנים שיחקו בכדור. פתאום הגיעו לאוזנינו קולות מן החצר של השכן. רצנו אל השער. ראינו אש חזקה פורצת מן הבית. למטה עמדו השכן ואשתו וצעקו: "התינוק שלנו! התינוק שלנו!" רצינו לעזור, אבל לא ידענו מה לעשות, כי הסכנה היתה גדולה מאוד. פתאום ראינו את הכלב קופץ מעל לגדר, ורץ למעלה לתוך הבית. אחרי דקות אחדות הופיע הכלב עם התינוק. רציתי לחבק אותו, אבל "גיל" שם מהר את התינוק על הארץ, לא חיכה אף רגע, ומיד רץ שוב אל הבית. השכן התחיל לצעוק: - גיל! גיל! שוב! שוב! אין עוד נפש חיה למעלה! הכלב לא שם לב לקריאות של השבן, וקפץ ישר אל הבית. דקות אחדות עברו והכלב עוד לא חזר. לבי דפק מפחד. התחלתי לבכות. הייתי בטוח שזה הסוף של הכלב האהוב שלי. פתאום הופיע "גיל" ובובה גדולה ורכה בין שיניו הלבנות. כל האנשים פרצו בצחוק. ואני רצתי לקראתו, תפסתי אותו בשתי ידיי, לחצתי אותו אל לבי, וחבקתי אותו באהבה ובדמעות. https://eitaa.com/ebri_biyamoozim